מהארכיון
מדינה באבל ועיתונות בזמן מלחמה
מלחמת העצמאות נתפסת בזיכרון הציבורי הישראלי כאירוע שהתחיל למחרת הכרזת המדינה – ב-ו' באייר, עם פלישת צבאות ערב לישראל. אולם למעשה המלחמה פרצה כחצי שנה קודם לכן, בעקבות הכרזת האומות המאוחדות על קבלת תוכנית החלוקה בכ"ט בנובמבר 1947. במשך חודשים ארוכים התרחשו ברחבי הארץ אירועים חבלניים רבים, ובהם תקפו קבוצות פלסטיניות יישובים יהודיים, שכונות מבודדות בפאתי הערים היהודיות ואת הדרך ההררית לירושלים. על היישוב הגנו – במאמץ רב ותוך מחסור בכוח אדם, בנשק ובהכשרה צבאית – לוחמי המחתרות: ההגנה, אצ"ל ולח"י. נוספו עליהם הנוטרים, השוטרים שהכשירו הבריטים מקרב היישוב היהודי.
המצב הקשה ביישוב השתקף בעיתונות היומית, וכמעט מדי יום ביומו הופיעו בה כותרות כגון "יום דמים בירושלים" או "שיירה הותקפה בנגב". גם העיתונות בגרמנית, ששירתה את העולים מגרמניה ומאוסטריה שהגיעו לארץ במהלך שנות השלושים, נתנה ביטוי יום־יומי למלחמה ולמחיריה.
את העיתון Blumenthals Neuste Nachrichten ("ידיעות חדשות") הוציא לאור זיגפריד בלומנטל החל מ־1935, וקראו אותו רבים מקרב חברי הקהילה היקית. הם נהנו לקרוא בשפת אימם על חדשות בין־לאומיות, על אירועים מקומיים ועל פוליטיקה ותרבות. תפקיד נוסף של "ידיעות חדשות", בהיותו כלי תקשורת, היה פרסום של חדשות אישיות לקרובים ולמכרים – לידות, חתונות, פטירות וכיוצא בזה. מקובל היה למשל לפרסם בעיתון ידיעה על לידת ילדה או ילד או על אירוסי זוג ולציין שמודעה זו היא "Statt Karten", כלומר במקום שליחת הזמנות אישיות. מודעות אבל עדכנו על פטירתם של אנשים תוך ציון מקום ישיבתם של בני המשפחה המתאבלים. במקרים אלו נחשף פיזורם של יוצאי גרמניה לא רק ברחבי הארץ – תל אביב, ירושלים, פתח תקווה, קיבוצים ויישובים – אלא גם ברחבי העולם. מודעה על פטירתה של אישה בשם לוטה מאייר, שנפטרה בעיר קוצ'הבמבה, בבוליביה, היא דוגמה קיצונית אך אופיינית לתפוצה היהודית־גרמנית בשנות הארבעים.
פרוץ המלחמה הביא ל"ידיעות חדשות" סוג חדש של מודעות אבל – הודעות על נפילתם של לוחמים צעירים מקרב משפחות יוצאי גרמניה. צעירים אלו, שלא נולדו בארץ אך התחנכו וגדלו בה, היו לחלק טבעי מכוח המגן היישובי. שיעורם בקרב הנופלים במלחמת העצמאות היה 13.5%, ויותר ממחיצתם היו חברי ההגנה.[1] לא פעם נשאו צעירים אלו שם עברי שככל הנראה אימצו לאחר עלייתם, בהשראת החינוך לציונות ולעבריות. וכך, בתחילת 1948 הלכו והתרבו ב"ידיעות חדשות" מודעות שבישרו על צעיר זה או אחר ש"נפל בשירות מולדתו", ואגב כך שיקפו את המעגלים החברתיים שהושפעו מכך.
"אנו רוצים להביע בדרך זו את תודתנו העמוקה על הפגנות הידידות והאהדה הרבות בשל לכתו של אורי הבלתי נשכח שלנו, שנפל בשירות מולדתו". כך כתבה משפחת נוימן בגיליון של 5 בינואר 1948. אורי נוימן עלה מצ'כוסלובקיה רגע לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה ונקלט בקיבוץ עין שמר. הוא הצטרף לארגון ההגנה, הוכשר להיות נוטר ונהרג בגיל 23 בקרב הגנה בעמק הירדן. הוריו אוסקר ומרים עלו לארץ רק כשנתיים קודם לכן. מנחם מעט ללמוד מן המודעה שהם זכו לקהילה שתמכה בהם בשעתם הקשה. במודעה בנוסח דומה, כמה ימים לאחר מכן, הודו ליזולטה ורודולף פיילכנפלד למנחמים אותם על נפילתו של בנם מיכאל קורט. מיכאל, יליד ברסלאו, היה צייר מוכשר. הוא היה אמור לצאת ללימודים בג'נבה, אך לנוכח פרוץ המלחמה התעקש להישאר בארץ ולהמשיך את שירותו בארגון ההגנה. הוא נהרג בליווי שיירה לבן שמן, מעט לפני יום הולדתו העשרים.
לעיתים שימש העיתון דרך להשתתף באבלן של משפחות, אולי בעת שהיה קשה להגיע לניחום אבלים פנים אל פנים. "מזועזעים עמוקות, אנו מביעים את תנחומינו העמוקים למשפחת שטרנג, על מות הגיבורים של בנם שמשון הי"ד, שנפל בהרי ירושלים". כך כתבו משפחות לנדה, אפלבאום ועשירי משכונת מונטיפיורי בתל אביב. שמשון שטרנג, יליד ברסלאו, נהרג בעת שהגן על שיירה בדרך המסוכנת והחשופה לתקיפות מתל אביב לירושלים. הוא הובא למנוחות בקיבוץ קריית ענבים.
לא רק לוחמים נהרגו בשלב זה של מלחמת העצמאות, אלא גם אזרחים. מודעה כואבת במיוחד הודתה למנחמים על מותו של עמוס רוזנצוייג, הילד בן התשע שנהרג ב־9 בינואר 1948. עמוס נפצע מירי על אוטובס שיצא מבת ים לתל אביב ונפטר לאחר מכן בבית החולים. העיתונות העברית ציינה לשבח את הנהג אדולף לווינגר על כך שהצליח להביא את האוטובוס מלא הנוסעים למקום מבטחים אף על פי שנפצע בידו הימנית.
הקושי הצף ועולה בנו בעת קריאת הידיעות הללו, למרות מרחק הזמן והבדלי הפורמט, מלמד אותנו על נצחיותו של הצורך האנושי בתקשורת, בחברה ובנחמה בעת משבר. אומנם אמצעי התקשורת שלנו – הן הפומביים והן הפרטיים – שונים כיום בתכלית השינוי מאלו של אז, אך הם עדיין מספקים לנו דרך לגשר על המרחקים בינינו ולהושיט יד לאדם אחר.
- לקריאה נוספת: אזרחים במלחמה – קובץ מחקרים על החברה האזרחית במלחמת העצמאות. עורכים מרדכי בר־און ומאיר חזן. ירושלים, יד בן־צבי תש"ע.
[1] יואב גלבר, מולדת חדשה, ירושלים: יד בן־צבי תש"ן, עמ' 475.
